ערב הסעודית והסכמי אברהם  נקודת המפנה שתשנה את פני המזרח התיכון

מאת שמואל שי, יזם ויועץ כלכלי להסכמי אברהם

מאז תחילת תהליך הסכמי אברהם אני רואה כיצד נבנית מציאות חדשה במזרח התיכון  מציאות של שיתופי פעולה אזוריים, דיאלוג ישיר והכרה הדדית באינטרסים משותפים. אולם בתוך כל המערכת הזו יש שחקן מרכזי אחד, שאינו עוד מדינה נוספת אלא עוגן אסטרטגי לכל העולם המוסלמי: ערב הסעודית.

ערב הסעודית אינה עוד מדינה בחצי האי ערב. היא נושאת על כתפיה את מעמד "שומרת המקומות הקדושים", והיא הסמכות הדתית והפוליטית המוסלמית הבכירה ביותר בעולם הערבי. לכן ברגע שבו סעודיה תצטרף להסכמי אברהם ותחתום על הסכם שלום עם ישראל  זה יהיה הרגע שבו כל מנגנון ההסכמים יקבל את החותמת הסופית שלו. מהלך כזה אינו רק דיפלומטי, אלא מהווה נקודת מפנה היסטורית שמביאה לגיטימציה רשמית עבור שאר מדינות ערב והעולם המוסלמי להתקדם לעבר נורמליזציה מלאה עם ישראל.

כמי שעוסק שנים רבות ביזמות כלכלית ובבניית שיתופי פעולה אזוריים, אני רואה את החשיבות של ההסכם הזה מעבר לרובד הפוליטי. החיבור בין סעודיה וישראל יאפשר הקמה של פרויקטים משותפים בקנה מידה חסר תקדים בתחומי האנרגיה, החקלאות, המים, הבריאות והטכנולוגיה. השילוב בין עוצמת הנפט הסעודי וההשקעות הגלובליות לבין החדשנות הישראלית הוא שילוב שמסוגל לא רק לשנות את פני המזרח התיכון, אלא להקרין על כלכלות אפריקה, אסיה ואירופה.

יש לזכור כי מאז הקמת ישראל שררה עוינות קשה עם העולם הערבי, שנשענה בעיקר על יסודות דתיים והיסטוריים ולא על מציאות גיאופוליטית. אך בעשרים השנים האחרונות חל שינוי מהותי: מדינות ערב מבינות כי ישראל איננה הבעיה, אלא להפך  גורם מייצב שמנע כאוס אזורי. ההכרה הזו מתחדדת ברגע שבו סעודיה, מעצמת על מוסלמית, תסמן בפועל כי הגיע הזמן לסיים את עידן הסכסוך ולעבור לעידן של שיתוף פעולה.

הסכם שלום בין ישראל לערב הסעודית יפתח את הדלת להצטרפותן של יתר מדינות המפרץ  עומאן, כווית וקטר  ובהמשך גם של עיראק. הוא אף עשוי לגלוש אל מעבר לגבולות האזור ולהביא את פקיסטן, אינדונזיה, מלזיה ובנגלדש אל תוך מעגל הנורמליזציה. אפילו איראן, שמהווה איום אסטרטגי על מדינות המפרץ, תמצא את עצמה מבודדת מול מציאות חדשה, ותיאלץ לחשב מסלול מחדש.

יחד עם זאת, חשוב להדגיש: קיימת תחרות אזורית על ההובלה בין סעודיה, מצרים וקטר. אם ישראל לא תהיה חלק מהובלת התהליך, היא עלולה למצוא את עצמה כצופה מהצד במאבקי כוח ויוקרה ערביים. דווקא מעורבות אקטיבית של ישראל, כמי שמובילה את הרעיון של שיתופי פעולה כלכליים ודיפלומטיים, יכולה לאזן את הדינמיקה הזו ולמנוע עיכובים מיותרים.

בסופו של דבר, אני רואה בהסכם שלום עם ערב הסעודית לא עוד חוליה בשרשרת, אלא את היסוד שיסגור את מעגל ההסכמים ויהפוך אותם למערכת יציבה ובלתי הפיכה. זהו הרגע שבו החזון של המזרח התיכון החדש יקבל צורה ממשית  חזון שבו כלכלות, תרבויות ועמים משתפים פעולה מתוך אינטרסים משותפים של יציבות, שגשוג וביטחון.